אופיר ואח' נ' צ'אם מוצרי מזון (ישראל) בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני שתי בקשות הנוגעות לחוות דעת מומחה שנעשתה בתיק זה ע"י רו"ח איציק עידן (להלן: "המומחה" , "רו"ח עידן"), אשר מונה כמומחה מטעם בית הדין.

הראשונה, הינה בקשה להרשות לב"כ התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה ביחס לקביעותיו שבחוות הדעת, והשנייה עותרת למתן הוראה למומחה להמציא לבית הדין ולצדדים את המסמכים ששימשו אותו לצורך הכנת חוות הדעת, ואשר חלקם אינם מצויים בידי התובע.

2.למען הסדר, נחזור על כך שבהחלטה בדבר מינויו של רו"ח עידן, כמומחה מטעם בית הדין, הובהר כי המינוי הינו לצורך מתן חוות דעתו לסיוע לבית הדין במתן הכרעה בשאלה החשבונאית השנויה במחלוקת בין הצדדים, ככל שהיא נוגעת לחישוב שיעורו של אחד מרכיבי התביעה, והוא המענק אשר לו זכאי התובע בגין שנת 2008, בהתאם לכללים שנקבעו במסמך "עדכון 2007", אשר מסומן כנספח ת/3 לתצהיר התובע (להלן: "המענק").

בהחלטת מינוי הוגדרו המסמכים שיונחו בפני המומחה, והוא התבקש להכריע בשאלה האם המענק ששולם לתובע בגין רווחי המפעל חושב נכונה, כמתחייב מהעדכון להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים ומהווה נספח ת/3 לתביעה, והאם חישובו נעשה על בסיס נתוני אמת.

על פי הסכם העבודה, היה מקום לחשב את המענק בהתאם ל"עקרונות חשבונאיים מקובלים".

גדר המחלוקת שבין הצדדים היא מה תוצאת יישומם של הכללים החשבונאיים המקובלים והוראות ההסכם וכיצד יש ליישמם ביחס לרווחי המפעל בשנת 2008, והשאלה האם יושמו נכונה.

עוד נקבע כי ככל שהמומחה יבוא לידי המסקנה שהמענק לא חושב נכונה – יתבקש לקבוע כיצד היה מקום לחשבו, ומה שיעורו הנכון.

3.הבקשה להפניית שאלות ההבהרה –

א.בבקשת התובע נטען כי חוות הדעת נעדרת הנמקה, פירוט או התייחסות לדרך הסקת המסקנות, והיא כוללת בעיקרה מסקנות סופיות, באופן שאינו מאפשר לבחון אותן מסקנות ושולל כל אפשרות לביקורת שיפוטית.

עוד נטען, כי דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח ההליכים המקיפים אשר התקיימו בפני המומחה, במסגרתם ביקש וקיבל הבהרות, מסמכים והסתייגויות מן הצדדים, שלהם אין כל ביטוי בחוות הדעת.

ב.הנתבעת, מצידה, ביקשה לדחות את הבקשה, וזאת מהטעמים העיקריים שדלקמן -

ראשית, טענה כי התובע הרחיב את ההליך שבפני המומחה, ומעבר למתכונת שנקבעה ע"י בית הדין הפך אותו לכזה הכולל טיעונים והעברת מסמכים, התנהלות שכתוצאה ממנה לצורך השלמת חוות הדעת נדרש פרק זמן הרבה מעבר למצופה.

שנית, טענה כי מטרתה האמיתית של בקשת התובע איננה להבהיר את חוות הדעת, שאליבא ד'ב"כ הנתבעת ברורה וחד משמעית, אלא להתנגח ולקנטר, לפצוח במסע דיג ולנהוג תוך שינויי חזית אסורים.

שלישית, נטען כי אופי השאלות שמבוקש להפנותן למומחה מעלה טענות עובדתיות שלא בוססו במסגרת חומר הראיות שהונח בפני בית הדין, התנהלות שמחייבת גם את הנתבעת לציין עובדות שאינה מעונינת להידרש להן.

רביעית, נטען כהאי לישנא – "התובע מנצל בבקשתו את אופיה המקצועי של חוות הדעת, על מנת להעלות שורה של שאלות "מקצועיות" כביכול למומחה, הכל מתוך תקווה שבית הדין הנכבד, אשר אינו מצוי בעומקה של המאטריה המקצועית בה מדובר (ודוק: אף לא אחת מהשאלות המועלות לא הייתה נושא לתצהיריו של התובע או ראיות אחרות שלו שהוצגו בפני בית הדין), יתקשה במצב דברים זה באבחנה בין הרלבנטי לבלתי רלבנטי, ומה שנועד לדיג וסרבול גרידא, ובמצב דברים זה, יאשר את השאלות כמות שהן".

ג.הדין החל -

"כדי לאפשר לבתי הדין לעבודה לטפל בסכסוכי עבודה, ביחסים שבין עובד למעביד ובעניינים סוציאליים שונים, הנוגעים לחוק, בדרך גמישה ומהירה, עניינית ולא פורמאליסטית, וכן כדי לאפשר התפתחות סדרים ונהלים על-פי הצורך והניסיון, הוענקה לבתי הדין לעבודה, בסעיף 33לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, סמכות רחבה לנקוט דרך של מעין "חקיקה שיפוטית" בכל הנוגע לסדרי דין שלא הוסדרו בתקנות המיוחדות לערכאות אלה (תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, שהחליפו את תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט-1969).

סעיף 33הנ"ל קובע לאמור:

"בכל ענין של סדר דין שאין עליו הוראה אחרת בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".